‪...‬טוען
 

יודפת

מזכירות הישוב:
טלפון:   04-9800955
פקס:     04-9800962
כתובת:  ד.נ. משגב 20180

יודפת, מושב שיתופי, הוקם ב- 1960 ע"י גרעין "יובל" שהתגבש מתלמידיו של דר' יוסף שכטר ז"ל מביה"ס הריאלי בחיפה.

מקור השם על שם הישוב הקדום יודפת (יטבה) שחורבותיו סמוכים למקום.

מיקום: יודפת נמצאת במרחק 10 דקות נסיעה ממרכז משגב, 20 דקות נסיעה מכרמיאל, 30 דקות נסיעה מעכו ו- 30 דקות מחיפה

מספר משפחות: בישוב כ- 200 משפחות, כ-260 ילדים עד גיל 18. מספר משפחות מתוכנן בפיתוח סופי 250.

מסגרות חינוך לילדים: מסגרות חינוכיות קיימות בישוב מגיל 0-6. בישוב פעוטונים, גנים ומסגרות עד אחה"צ. ילדי ביה"ס לומדים במסגרת מערכת החינוך של משגב. המועצה דואגת להסעות מהישוב לבתי הספר ולחוגים בכל שעות היום.

 

 

ההיסטוריה של יודפת

סיפורה המיוחד של יודפת החל הרבה לפני שהיא הוקמה במקומה הנוכחי במועצה האזורית משגב. הוא החל אי שם בסוף שנות הארבעים כאשר התגבשה סביב יוסף שכטר ז״ל, מורה ליהדות ופילוסופיה בבית ספר הריאלי בחיפה דאז, קבוצת תלמידים. קבוצה זו כונתה בקרב הסביבה ״השכטריסטים״ ומטרתה הייתה לדון בטקסטים פילוסופיים, מאמרים, סיפורי תנ״ך, חסידות, אקולוגיה, טבעונות ספרות ועוד רבים ואחרים. דרך דיונים אלו הסיקו מסקנות אישיות לגבי החיים ומשמעותם. חברי הקבוצה היו מגיעים לביתו של יוסף שכטר ז״ל אחרי שעות הלימודים ויושבים שעות רבות על מנת לדון בעניינים אלו. לא רק שהם העריכו אותו והוקסמו מתפיסות חייו הם גם מצאו אצלו מקום לביטוי של מחשבות ותהיות שבערו בתוכם. כך סיפר, יהודה אגמור בראיונו לעיתון מעריב: ״אצל שכטר מצאתי בפעם הראשונה אדם מבוגר שלא רק הבין את השאלות שלי, אלא חי אותן בעצמו. הוא הצליח לתת ביטוי לכל מה שחשתי והרגשתי." (מעריב, 1986 ; בן דור, 2014).

יוסף שכטר ז״ל הביא איתו תפיסה חדשה אשר חתרה לשלב בין המדעי לדתי מתוך גישה בררנית. את הדת לא קיבל כהווייתה כשם שאת המדע לא שלל באופן מוחלט. להפך הוא אימץ ושילב הן מהדת והן מהמדע תובנות משמעותיות לתפיסת עולמו. הוא טבע את המושג מעבר לפיסיקה בכדי לתאר ממדים חווייתיים בעולם הרוח להם התייחס בצורה מדעית וטען כי כל מה שהוא מעבר לפיסיקה ניתן לביסוס תופעות בנפש האדם. (שכטר, 2009) הרעב שלו להבין אמיתות ולגלות את משמעות החיים גרמו לו להטיף לחיפוש דרכים שמחזקות את הצד הרוחני של האדם, כמוצא למשבר.

כפי שאמר, ״מעבר לאדם ולחיים הארציים קיים מישור בעל כינויים שונים- האלוהי או הנעלה- והוא בעל המשמעות, האדם יכול ליצור קשר עם מישור זה דרך עולמו הפנימי." שכטר שאף לסלק את המחיצות הגשמיות או הרעיוניות המפריעות לאדם ליצור קשר זה, ולכך עודד. (מעריב, 1986).

התפיסות, השאלות והחקירה העצמית הבלתי פוסקת שלו סחפו את תלמידיו להקים גרעין, ״גרעין יובל״. חברי הגרעין שאפו להגשים באורח חייהם את רעיונותיו, תפיסותיו וחיפוש אחר המשמעות. תוך ניסיון להגשמה זו חברי הגרעין חיפשו מקום בטבע על מנת להקים בו ישוב חקלאי ולחפש בצוותא את אותה משמעות נסתרת לחייהם כי  ״במקום שבו הקירות אינם מסתירים את השמיים יש סיכוי לקרב את נפש האדם אל הקוסמוס ולהשתלב בו״ (מעריב, 1986). דרך זו לא הייתה קלה והגרעין נאלץ לעבור במשך שבע שנים מקיבוץ לקיבוץ עד אשר הגיעו ליודפת וקיבלו אישור להקים מושב עצמאי משלהם בשנת 1961.

עמוס בן מיור במאמרו "מי ראה את יודפת בפעם הראשונה?" ציין כי לפני המעבר מנווה אילן, ברגע בו כל חברי המשק נעלמו והשאירו את חברי הגרעין עם כל החיות הבתים והמכונות, ובזמן בו האיחוד נתן את ההזדמנות לגרעין לקחת את המשק לרשותם, הבינו חברי הגרעין כי הם רוצים להתיישב במקום אחר... אך היכן? עמוס בין מיור ושני חבריו אמנון בן-צבי ז"ל ואיתן רילוב יבל"א יצאו בעקבות זיכרונותיו של עמוס בתור ילד אל ההרים הכחולים, המסקרנים, שמעבר לקרני חיטין. סמוך לכפר עראבה, במקום בו כמה מעיינות, הרים, בקעות ובלי ישוב יהודי אחד, רק כפרים ערבים קטנים, לשמה יצאו לעשות סיור להכרת השטח.

במהלך הסיור, כאשר הבינו כי בבקעה אין דבר, החלו בטיפוס להר הדיידבה (הר עצמון), שמה תכננו להעביר את הלילה. במקרה הגיעו אל ביתו של סאלח אבו- ראזל, שקיבל אותם בזרועות פתוחות וארח אותם בנדיבות ואדיבות, כאילו היו בניו, מה שאולי בדיעבד היווה את ההתחלה לקשר המיוחד שנוצר בין חברי יודפת לשכניהם הבדואים בהמשך. בבוקר השכם, כשקמו למראה משגע הבינו שחייבים לספר לחברי הגרעין, כי שמה, מתחת להר הדיידבה, אפשר להקים ישוב. (בן דור, 2014). הגרעין עבר בתל יצחק, רמת רחל, משמה הועברו לנווה אילן, ומשמה להמשך הכשרה בקריית ענבים. לאחר מכן לחוות דושן בבקעת הירדן משמה עברו לשגב ולבסוף ליודפת, שמה, מעבר להרים הכחולים, הקימו ישוב. (מעריב, 1986 ; בן דור, 2014).

השקפת עולמו של שכטר שעסקה לא רק במישור בין אדם לחברו אלא גם במישור של בין אדם למקום היוותה בסיס לקהילה שנוצרה ביודפת. זו קהילה המושתתת על ערכי המסורת היהודית ומסורות נוספות המקיימות מסגרות חיים בעלות תוכן משמעותי לחיי הקבוצה, תוך התייחסות ליחד הפנימי המשותף ולחיי הפרט המבקש להתפתח בזיקה לטבע ולמקום.

הייחודיות של המושב בשנים הראשונות הייתה בקיומם של מפגשים חברתיים לאורך היממה והשבוע. הם היו מתכנסים מדי בוקר לצפייה משותפת בזריחה, מדי ערב, עם צאת הכוכבים לקריאת מזמור כ״ג תהילים. כמו גם היו מתכנסים לאחר ארוחת הערב פעם נוספת לשירת המנונים וקריאת פרקי הגות. לפי הצעתו של שכטר שהעניק חשיבות רבה למועדים, שקעו במנוחה מלאה בשבת בצהריים והיו מתכנסים לסעודת שבת משותפת ללא מילים כדי לא לפגום במושג ״לאכול יחדיו.״ החיפוש אחר הידע היה משותף לכל חברי הגרעין ומערכת יחסי חברי הגרעין הייתה מושתתת על אמון מלא וקירבה. הקופה הייתה פתוחה וכל אחד לקח ממנה כסף לפי צרכיו ללא ביקורת. הם התבססו על שיתוף אך לא על שיווין. הם נמנעו מהצבעות כיוון שלא תמיד דעת הרוב הייתה חיובית יותר, לא ויתרו על שלמות התא ולשכטר התייחסו כאל חבר מבוגר בגרעין. (מעריב, 1986). לאורך השנים הם עבדו בעבודות שונות ביניהם גם חקלאות, עבודה שהחלה בשגב בעבודה בנטיעת יערות קק״ל. (המכסה היומית הייתה 100 עצים ליום עבור בנים ו-80 עבור בנות) והמשיכה בעבודת אדמה וחקלאית אורגנית כאשר הקימו את יודפת.

תחילת דרכה של יודפת כישוב עצמאי וישוב יהודי בודד באזורה והעובדה כי האדמות שנמסרו לראשוני יודפת היו אדמות של שכניה הערבים כמו שדות הטבק שגידל אבו קאסם עם בני משפחתו, היו אחת הסיבות לעבודה חקלאות אך בעיקר היו אבן דרך בחיבור הבלתי נמנע לשכניה, ידידות נפלאה הנמשכת עד עצם היום הזה. "באנו טבולה ראסה (לוח חלק): לא ידענו דבר וחצי דבר על ערבים, על הפערים בין בדווים ופלאחים ותושבי הקבע בכפרים, על מסורות, מנהגים ובייחוד לא על פוליטיקה" (בן דור, 2014).

הקשר עם הבדואים התחיל בהצטרפות של חברי יודפת לעבודה בשדה בכדי ללמוד אותה וכשהגיעו להתארח ולשתות קפה יחדיו, אשר המשיך עם שיתופיות ברכישת מצרכים, בהתחלקות בכלי הבישול ובפתיחת אפשרויות חדשות לקידום הכלכלה המשותפת של חברי יודפת ושכניה הערבים. כמו למשל ״ימי ענף הזית״ אשר חברי יודפת הקימו את בכדי לקדם רכישת של שמן זית בקרב אוכלוסייה היהודית שלא הגיעה לכפרים, ובכך ייצרו תיירות במרחב. היכולת לקבל בהערכה תרבות אחרת, ללמוד ממנה, להתערות במקום ובמרחב וגם לפתח וליצור אפשרויות חדשות היוו את היחסים ההדדיים בין יודפת לשכניה הבדואים, יחסים המתקיימים עד היום. אך העבודה החקלאית לא הייתה מקור פרנסתם היחיד של חברי יודפת. חברי הגרעין שהיו בוגרי בתי ספר תיכוניים בחיפה ובהם בית הספר הריאלי העברי, השתלבו גם בהוראה כמקור לפרנסה.

המושב השיתופי שמר על ייחודו כ-15 שנה. ״כשהתבגרנו רצינו יותר נוחיות ודברים אחרים שלא בדיוק חופפים את האידאלים שהאמנו בהם״ אמר יעקב עזרוני. השיקולים נעשו יותר אישיים ופחות לטובת הציבור. במשך השנים הצטרפו ליודפת משפחות חדשות שאהדו את הרעיון, אך התקשו לקבל את המנהגים והטכסים. התבגרותם של דור המייסדים ואילוצים כלכליים באו על חשבון האידאולוגיה. חלק מהאנשים עברו ללימודים ועבודות שונות ונטשו את העבודה החקלאית. האילוצים הכלכליים השפיעו גם על אלה שנשארו בעבודה החקלאית והישוב עבר מחקלאות אורגנית ללא אורגנית שהייתה רווחית יותר. מספר הפעילויות המשותפות ירד וסעודות השבת השתנו. הבדידות הגאוגרפית של הישוב נעלמה עקב הקמת מצפים רבים באזור. יתרה מכך, כאשר ילדי הישוב החלו ללמוד במוסדות החינוך האזוריים התרופפה עוד יותר הפעילות החינוכית הייחודית והפער בין השאיפות למציאות הלך וגדל. (מעריב, 1986). למרות התמורות והשינויים שעברה יודפת לאורך השנים נשמרה בה ייחודיות שלא ניתן להסבירה במילים ונשאר רק לבקר ולהרגיש. שכטר שליווה את חברי ״גרעין יובל״ ובהמשך את חברי יודפת לאורך ימיו, נפטר ב-1994 ובה נקבר.

כשמדברים על יודפת, אי אפשר שלא להזכיר את ההיסטוריה ההרואית שלה, הרי שמה של יודפת ניתן על שמה של העיר המקראית יטבת שנחרבה בזמן המרד הגדול, הראשון מבין שלושה, פרץ בשנת 66 לפני הספירה עקב מתחים פנימיים בין היהודים, אכזריותו של השלטון הרומי כלפי הדת, מיסוי כבד והסכסוכים בין היהודים לנוכרים. סיבות אלו הביאו לייאוש בקרב היהודים ולהחלטה לצאת כנגד השלטון הרומאי מתוך שאיפה לעצמאות מדינית, דתית, חברתית וכלכלית יהודית. השלטון הרומי, שיצא לדיכוי המרד, נפגש בהתנגדות של לוחמי יודפת, בני משפחותיהם ויוסף בן מתתיהו, אשר היה להם למפקד הגליל. ההתנגדות החזיקה 47 יום, והסתיימה בנפילת יודפת. כיום בתל יודפת, ישנו מסלול טיול בו ניתן למצוא את עתיקות החומות והמבצרים באותה העת, שעברו שימור ושיחזור.

יודפת שהוקמה ב-1960, שנים רבות אחרי המרד, התבססה והתקיימה כעשרים ושתיים שנה עד להקמת המועצה האזורית משגב. מבלי שאולי הרבה אנשים יודעים, היא והמרד הגדול היוו הצדקה לשמה של המועצה. שמה המקורי שניתן למועצה על ידי וועדת השמות הממשלתית היה "המועצה האזורית לב-הגליל", אליו התנגדו המקימים, אך ללא תימוכין לשם משגב, וועדת השמות לא הסכימה לקבל אותו, מכיוון שטענו כי יש מספיק מקומות בארץ הקרויים משגב: משגב עם, משגב לדך, משגב דב... אך רגע לפני ההכרזה במשרד הפנים על שם המועצה, בהמתנה לתורו, אריק רז (לימים ראש המועצה הראשון) מצא בירחון הנח״ל את הצידוק לשמה של המועצה. שמה בדיוק, נמצאה תמונה יפיפה של תל יודפת, במבט דרך "גבעת הנרקיסים". ובכיתוב למטה, לא תאמינו: "ויודפת הייתה משגב חזק לבני הגליל להישגב בו", יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים (בן דור, 2014).

ואיזה מזל שככה מבלי שדפי ההיסטוריה ידעו מה הם כתבו, הם הצליחו לעשות שינוי.

 

מקורות:

אתר יודפת- www.yodfat.org/about.html

  • ד"ר ישראל בן דור (עורך), משגב לומדים משגב, כתב יד, משגב (2014)
  • אשר שכטר ממדע לאמונה: הגותו הארץ הישראלית המוקדמת של יוסף שכטר (2009)
  • מיכל קפרא, השכטריסטיםמעריב, 14 בנובמבר 1986,

אתר טבע ונופים

 

 

הוסף ערך

כותרת תמונה תיאור קצר תגיות

יער הקופים

Stone Tool Use By A Capuchin Monkey
יער הקופים הינו יער אלונים טבעי בסמוך ליישוב יודפת המהווה בית גידול אקולוגי לחיות רבות, ביניהם אוכלוסיית קופי סנאי שעל שמם נקרא היער. יער הקופים הינו אתר חינוכי ותיירותי בעל שם ארצי ובין-לאומי, המקדם אינטראקציה בין החיות למבקרים המבוססת על יחסי כבוד ואהבה. משגב    יודפת    גן    חיות   
 
תרמו לדף זה: ברנארד בפס , עמית כהנא ו גיל קני .
שונוי אחרון לעמוד ב-יום שלישי 14 אוגוסט, 2018 16:14:17 IDT על ידי ברנארד בפס.